ציון, בן תמר ויצחק, נולד ביום ד' בטבת תשי"ב (2.1.1952) בקזבלנקה שבמרוקו, ובשנת תשט"ז עלה עם משפחתו לארץ. המשפחה התיישבה במושב גדיש, שם למד ציון בבית-הספר היסודי "מגן". במושב היה חבר בחוג הספורט, ומכיוון שהצטיין בהישגיו נשלח להשתתף בקורס ב"מכון וינגייט". מגיל צעיר ניכר אצלו כישרון לזמרה והוא היה מנעים שירה למשפחתו ולחבריו בערבים ובמסיבות. משסיים את חוק הלימודים, למד שנתיים בישיבת "בני עקיבא", ואחר-כך סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי "אורט", במגמה של מכניקה.

ציון גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. מכיוון שהיה רתך, מסגר וחרט לפי מקצועו, שובץ בחוליה הטכנית וסיים את שירות החובה כמפקד החוליה. באוגוסט של שנת 1973 התנדב לשירות בצבא הקבע, אך הספיק לשרת חודש אחד בלבד. במלחמת יום-הכיפורים שירת עם יחידתו ברמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע ונפל בקרבות הבלימה הקשים, שהתחוללו בין חושנייה לנפח. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעפולה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "ציון היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו".

לזכרו תרמה המשפחה ספר תורה לבית-הכנסת במושב גדיש.